הבת ביקשה לסלק את אביה מהדירה שקנה לה- מה חשב על כך ביהמ"ש?

עו"ד לימור אביטן סייעה בהכנת הכתבה

לפסק הדין בעניין ר.ג. נ' מ.פ.

אב שקנה דירה ורשם אותה על שם בתו, לא ציפה כי יבוא יום והבת תתבע את סילוקו מהדירה. בית המשפט הביע צער על הסכסוך בין האב לבתו, וקבע: הדירה רשומה על שם הבת, אך בפועל היא שייכת לאב.

סכסוך בין אב ובתו באשר לזכויות בדירה בהרצליה, הגיע לפסים משפטיים. הבת ביקשה לפנות את אביה מהדירה ואילו האב ביקש כי ביהמ"ש יצהיר כי הוא הבעלים הבלעדיים של אותה דירה.

הדירה נרכשה בשנת 1999 תמורת 932,500 דולר. זאת, לאחר שהבת מכרה דירה שרכש עבורה אביה. 1.2 מיליון שקל נוספים נלקחו במשכנתא, ואת היתרה כיסה האב מכספו. הזכויות בדירה נרשמו על שם הבת בספרי החברה המשכנת, ונרשמה על שמה הערת אזהרה בטאבו.

האב והאם (שנפטרה בשנת 2009) נהגו לגור בדירה לסירוגין כשהיו מגיעים מביתם שבירושלים למרכז. הבת, שמתגוררת מזה 20 שנה בחו"ל, נהגה לשהות בה עם משפחתה בביקוריה בארץ.

כשנה לאחר מות אמה עתרה הבת לסלק את ידו של אביה מהדירה כאמור, בעוד שהאב טען כי הדירה נרשמה על שם בתו בנאמנות בלבד, משיקולים כלכליים-עסקיים. הזכויות המהותיות בדירה הן בבעלותו ובשליטתו הבלעדית.

לדברי האב, הוא מצא את הדירה, ניהל לגביה משא ומתן, שכר עו"ד. הוא רכש את הדירה מכספו, שיפוץ וריהט אותה במיליוני שקלים. לטענתו, הוא ואשתו המנוחה נהגו בדירה כבשלהם, אירחו בה וערכו בה אירועים.

הוא סיפר, כי לאורך השנים נהג לרכוש נכסים ולרשום אותם על שם ילדיו. הוא מעולם לא ראה לנכון הסדיר זאת באי-אילו הסכמים, לאור האמון המלא שנתן בילדיו.

הבת טענה, לעומת זאת, כי הדירה רשומה על שמה ובכך יש כדי להעיד על זכויותיה. לדבריה, אין כל מסמך כתוב המאשר את טענת אביה כי היא שומרת עבורו את הדירה בנאמנות.

לדבריה, הדירה נרכשה בחלקה מכספי מכר דירתה הקודמת, על מנת שתוכל לחזור לגור בארץ, וכי החל משנת 2004 היא משלמת את החזרי המשכנתא החודשיים.

האב בוטה ומחוספס אך דובר אמת

"ברצוני לציין שיש להצטער על כך שאב ובתו... מתגוששים ביניהם כאילו היו בחינת זרים זה לזה, עד כי הרחיקו לכת לאיומים, דברי שטנה, גסות רוח ובריונות של ממש", כתבה השופטת הבכירה עליסה מילר בפתח הכרעתה.

לאחר שבחנה את עדויות הצדדים, בני המשפחה ומכריה, ואת ההשקעה של כל אחד מהצדדים בדירה, קבעה השופטת כי היא שייכת לאב ולא לבת.

נפסק, כי למרות שאין הסכם נאמנות כתוב, הצליח האב להוכיח כי הנכס ניתן לבתו בנאמנות. האב נהג לרשום נכסי מקרקעין על שם ילדיו דרך קבע משיקולים עסקיים, והדבר אושר בעדויות בני המשפחה. הוא זה שניהל את המשא ומתן לרכישת הדירה, שכר עורך דין ושילם לו שכר טרחה.

התשלום עבור הדירה התבצע ברובו מכספם שלו ושל אשתו המנוחה. העובדה שהבת שילמה חלק מהמשכנתא, קבעה השופטת, אין בה כשלעצמה כדי להוכיח את זכויותיה בדירה.

האב גם נשא בעלות השיפוץ, הריהוט ושכר אדריכלית. בחלק מימות השנה האב התגורר בדירה יחד עם אשתו המנוחה, והם נהגו בדירה כבשלהם.

לעומתו, הבת לא הייתה מעורבת בכל תהליך הרכישה והשיפוץ. "... היעלה על הדעת שלא תהיה לה מעורבות ולו מינימאלית ברכישת הדירה, לא בבחירת הנכס, לא בקביעת תנאי ההסכם, לא בקביעת המחיר ובהמשך לא בקביעת היקף השיפוץ, עיצובו וריהוטו?! התנהלות בהחלט תמוהה...", כתבה השופטת.

נפסק, כי אמנם סגנונו של האב מחוספס ולעיתים בוטה ומתלהם, אך עם זאת, ניכר כי "העיד מדם ליבו" ועדותו אמינה. כמו כן, גרסתו התיישבה עם יתר העדויות והראיות, כמו גם עם השכל הישר. לעומת זאת, הבת ליהטטה בין גרסאות ועדותה הייתה רצופת סתירות.

לבסוף ביקשה השופטת מהצדדים לערוך ביניהם התחשבנות ביחס לכספים שהבת שילמה עבור הדירה מחוץ לכתלי בית המשפט. על מנת שלא להחמיר עוד את היחסים בין האב לבתו, לא נפסקו הוצאות.

• ב"כ התובעת: עו"ד לאונרדו קיבריק, עו"ד ישי בית און
• ב"כ הנתבע: עו"ד דני שרמן, עו"ד אביטל קזלו

לפסק הדין בעניין ר.ג. נ' מ.פ.

למדור: דיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.